תגיות

, , , ,

מדלן, בעלת חנות פרחים בפריז, חוזרת מחופשה משותפת עם חברה לחיים בה הוא הציע לה נישואים. ג'ונתן הוא שף גאון העובד במסעדה בסן פרנסיסקו אשר אוסף את בנו לחופשת חג המולד. השניים נתקלים זה בזה באולם הנוסעים של נמל התעופה בניו יורק (כשכל אחד מאשים את האחר) והחפצים שבידיהם נופלים. כשהם אוספים אותם, כל אחד מהם לוקח בטעות את הטלפון הנייד של האחר.

ההחלפה האומללה מתגלה להם רק כשהוא בסן פרנסיסקו והיא בפריז. ובהתחלה הם רק בודקים את ההודעות אחד של השני כדי "לעשות לאחר טובה" אבל מהר מאוד הסקרנות גוברת והם מתחילים לנבור בשפע המידע שיש לכל סמארטפון להציע לאדם החטטן. ככל שהם חושפים יותר דברים אחד על השני הם מרגישים שנבנה ביניהם סוג של קשר, במיוחד כאשר מתגלים כמה סודות אפלים ומסוכנים.קולו של המלאך

הספר מתחיל כסוג של קומדיה רומנטית המבוססת על פחדו הגדול ביותר של האדם המודרני – איבוד הסמארטפון שלו. הסיטואציה השכיחה הזו היא מניע טוב ליצירת קשר בין שני אנשים שלא הכירו קודם ותורמת להפיכת הסלידה הראשונית בין השניים למשהו אחר ככל שההיכרות ביניהם מעמיקה. השימוש בחדשנות טכנולוגית ככוח המניע את העלילה מרשים ומבוצע היטב אבל אז, למרבה הצער, הספר מאבד מכוחו כשגיום מוסו בחר בשלב מסוים לעזוב את הרעיון של רומן רומנטי קליל וחביב ופנה לכיוון רומן המתח. בעיקרון, אין לי בעיה עם ספרים חוצי ז'אנרים. ההליכה הזו בין העולמות היא דבר טבעי ונפוץ, אבל הפנייה שהספר לוקח אינה מיטיבה איתו, והכיוון החדש מופרך. צירופי המקרים בספר הזה נוחים מדי, שוויון הנפש כלפי מעשים של דמויות מסוימות מוזר לחלוטין, הדמויות הופכות  מאנטיפטיות למוטרפות ויש מקרי מוות שבסוף הספר עדיין לא מוסברים.

ובכל זאת, אם אתם לא מחפשים הגיון פנימי בעלילה או גיבורים נחמדים מדי (למעשה הגיבורים הראשיים של מוסו די גסי רוח…) ובא לכם מעט מתח מתובל ברומנטיקה – 'קולו של המלאך' הוא לא האופציה הגרועה ביותר בשוק, וזה גם נותן לכם הזמנות להכיר  סופר צרפתי מצליח, שבאמתחתו כבר 10 ספרים וסרט.

קולו של המלאך, גיום מוסו, מצרפתית: מונה גודאר, כנרת זמורה ביתן, 367 עמ'

מודעות פרסומת