תגיות

, , , , ,

בשיקגו הבדיונית, כפי שהיא מוצגת בספר הדיסטופי 'מפוצלים', מחולקת החברה לחמישה פלגים, שכל אחד מהם מקדיש את עצמו לטיפוח ערך מסוים: כנות; הקרבה עצמית; אומץ לב; ידידות ואוריינות. אחת לשנה, ביום קבוע, כל אחד מבני השש-עשרה מחויב לבחור את הפלג שאליו הוא מחליט להשתייך ולהקדיש לו את חייו. ביאטריס, הגיבורה המרכזית של הסיפור, עומדת בפני תהליך הבחירה כאשר היא מגלה על עצמה סוד… עכשיו עליה להחליט האם היא בוחרת להיות נאמנה למשפחתה ולפלג הקרבה עצמית בו גדלה, או להיות נאמנה לעצמה. בחירתה בפלג אומץ לב – העוין את הפלג הקודם שלה מפתיעה את כולם וגם את עצמה. מפוצלים

בתקופת ההתנסויות התובעניות שעוברים המעומדים שהצטרפו לפלג אומץ לב, ביאטריס משנה את שמה לטריס, מנסה להסתגל לחייה החדשים, משתדלת לשרוד את ההתנסות, מתאהבת באחד המדריכים שלה ומנסה להחליט במי לבטוח; בייחוד כשהיא מגלה שהסוד שלה קטלני. ואם כל זה לא מספיק… טריס מגלה שמזימה נוראה מאיימת לשנות בכוח הזרוע את מבנה חברת הפלגים בה היא חיה, תוכנית המאיימת בעיקר על בני משפחתה ואנשי הפלג בו היא נולדה. 

מורדיםב'מורדים', טריס ואלו מבין יקיריה ששרדו, מנסים להתמודד עם ההשלכות של האירועים ההרסניים של 'מפוצלים'.  נחושים לשרוד ולנקום, הם מוצאים בעיר השסועה בעלי ברית בלתי צפויים. טריס נאבקת בתחושות אשמה, אובדן ובחוסר יכולת לדעת במי לבטוח (שוב…), כשאפילו בבני משפחתה ובאהובה מתגלים צדדים חדשים. אך היא יודעת שעליה להמשיך לנסות ולחשוף את סודות העיר כדי להבין מה עומד בשורש המאורעות.

 לכאורה, זה נשמע כמו הטרילוגייה המושלמת עבור אלו המתגעגעים ל'משחקי הרעב' של סוזן קולינס. רומן דיסוטופי לצעירים, עם גיבורה בת עשרה יפה ולוחמנית, וסיפור אהבה. אבל, ורוניקה רות היא פשוט לא סוזן קולינס, וגם לא יכולה לשמש לה תחליף. ההבדל העיקרי (מלבד היכולות של הכותבות) בין הספרים, והסיבה שאנחנו כותבות ביקורת על 'מפוצלים' ולא על 'משחקי הרעב', היא ש'מפוצלים' הוא רומן רומנטי עם רקע דיסוטופי וככזה רוב הספר עוסק במערכת היחסים של טריס וטוביאס; בעוד ש'משחקי הרעב' הוא דיסוטופיה עם סיפור אהבה, ואפילו הבחירות הרומנטיות של קטניס מושפעות מהשלכות עולמה. אנשים שלא מחבבים רומנים רומנטיים עדיין יכולים ליהנות מספריה של קולינס, אני לא בטוחה שזה נכון לגבי 'מפוצלים'. הטרילוגיה נוסחתית מאוד ופועלת על פי הדפוסים המוכרים של פנטסיה רומנטית לצעירים (הפלג הציני שלנו איבחן אותו ברשעות טיפוסית כ"שיבוט חסר נשמה"), וזה נחמד מאוד כשמחפשים קריאה קלילה כדי לנקות את הראש, אבל זה לא ספר עם ערך מוסף או כזה שייחרט בזכרונכם. באופן אישי, לא הבנתי את ההיגיון שבעולם של רות, זה לא שהיו לו חורים בעלילה כמו ב'גן הכימי' של לורן דסטפנו, אלא ליקוי בסיסי בהנחות היסוד של הספר. אבל לפעמים אפשר להנות גם מספרים מופרכים. 

מפוצלים, ורוניקה רות, מאנגלית: נילי לוי, הקיבוץ המאוחד, 394 עמ'

מורדים, ורוניקה רות, מאנגלית: מיכל בכר, הקיבוץ המאוחד,412 עמ'

מודעות פרסומת