תגיות

, ,

בטירה חרבה וקפואה, אך ציורית להפליא, בלב האזור הכפרי המבודד של אנגליה, חיה באושר ובעוני משפחת מורטמיין האקסצנטרית: האב הוא סופר שמאז ספר הביכורים המוערך והקשה להבנה שלו לא פירסם דבר; האם החורגת שימשה כמוזה ודוגמנית לאמנים; הבת הבכורה רוז היא יפייפיה אנגלית שמואסת בחיי הבדידות והעוני וחולמת להיות דמות בספר של ג'יין אוסטן (כלומר להתחתן עם מישהו עשיר ומקסים); הבן הצעיר תומס לומד בפנימייה; קסנדרה, הבת האמצעית, והמספרת של הסיפור, שעובדת על יכולות הכתיבה שלה באמצעות רישום כל המתרחש סביבה ביומנה. כמו כן, מתגורר בטירה גם סטפן היפה והנאמן, בנה של הטבחית המנוחה שנשאר לחיות עם המשפחה, והוא היחיד שמרוויח כסף. שגרת חייהם של בני המשפחה מופרת כשבעל הבית שלהם (שכבר מזמן לא גובה מהם שכר דירה) מת, ולאזור מגיעים יורשיו. שני אמריקנים צעירים ונאים ואמם המתוחכמת, והמפגש ישנה לחלוטין את חייהם. רשימות קסנדרה

"אני כותבת בישיבה בתוך כיור המטבח", היא שורת הפתיחה של הספר המקסים הזה. ואם השורה החמודה הזו לא גורמת לכם לרצות לקרוא את הספר, אין לי מושג מה כן, אבל אני בכל זאת אנסה…

'רשימות קסנדרה' מאזכר ומזכיר מאוד את ספריה של ג'יין אוסטן, עד שהיה יכול להיות פרי עטה של הסופרת הנודעת אם היא רק היתה כותבת בתחילת המאה העשרים. כמו ספריה של אוסטן, גם 'רשימות קסנדרה' הוא שיר הלל לאנגליה האידילית. דודי סמית הבריטית (שחיברה גם את '101 דלמטים') כתבה את הספר במהלך שנות הארבעים של המאה העשרים כשהיא ובעלה התגוררו בארה"ב. סמית, שהתגעגעה לביתה ולזמנים מאושרים יותר, כתבה סיפור מר-מתוק על אומנות, התבגרות ואהבה – ובייחוד על כך שאתה לא תמיד מתאהב במי שהכי נוח שתתאהב בו. זהו רומן חניכה – רומנטי, שבמרכזו גיבורה שעוברת מילדות לבגרות ולומדת להכיר, לראשונה בחייה, את נפתולי האהבה.

באנגליה הספר פופולרי מאוד, והעיבוד הקולנועי שלו הצליח מאוד. ואין לי מושג  איך מישהו יכול שלא לחבב אותו משום שהכתיבה נפלאה והדמויות מקסימות. זהו ספר מענג שמשאיר אותך בהרגשה טובה, למרות שלא כולם זוכים ב"והם חיו באושר ועושר" שמגיע להם ותיאורי הטירה הקפואה, הופכים את הספר הזה למרענן האידיאלי עבור החמסין הישראלי.

רשימות קסנדרה, דודי סמית, מאנגלית: עידית שורר, כתר, 363 עמ'

שנת הוצאה: 2009