תגיות

, , , , , , , ,

הספר מתחיל כמעט מייד לאחר נקודת הספר הקודם – אז כדאי להיזכר בספרים הקודמים  – מקוללים וסהרורים.

ועכשיו ל"אלילית": 

אחרי שבסוף "סהרורים" הלן וחבריה נפלו במלכודת שטמנו להם האלים האולימפיים, והבינו בדיוק עד כמה נבואות הן דברים מעורפלים ומטעים, ב"אלילית" עליהם להתמודד עם השלכות מעשיהם ועם עוד נבואות מעורפלות ומטעות. רומנים פורחים (גם חדשים…), תעלומות נפתרות, אלים (וסירנה!) מופיעים והלן נאלצת להתמודד עם כוחות חדשים שמרחיקים ממנה את חבריה ועם החלטות קשות (כמו – את מי היא אוהבת באמת, לוקאס או אוריון), ועם העובדה שהיא האדם החשוב ביותר בעולם. (כל פירוט מעבר לזה פשוט יהרוס לכם את הספר ויעשה לכם ספוילר אחד גדול). אלילית

זה כבר לא תמיד ברור מאליו, ולכן יש לציין (לטובה) שהטרילוגיה אכן מסתיימת בספר השלישי (אם כי אנג'ליני השאירה שלל קצוות פתוחים, ויש שיאמרו אפילו פעורים, לסדרת המשך). לדעתנו "אלילית" הוא הפחות מוצלח מבין השלושה. יש יותר מדי פלאשבקים, בתור התחלה, ובהם אנג'ליני מביאה את גרסתה למלחמת טרויה וללנסלוט וגוויניביר. אנג'ליני גם מזניחה את סיפורי האהבה המשניים שכבר הופיעו לטובת רומנים חדשים, בצורה שמרגישה קצת חפוזה ומאולצת. הניסיון שלה להפוך את הדמויות לכפילים מוחלטים של דמויות מן העבר מכביד ומבלבל (והיא אפילו לא מצליחה לעשות את זה לכל הדמויות, כלומר לחלק יש עבר אליאדי ולחלק אין!), ובעיקר, לוקאס והלן חוזרים להיות החוליה החלשה יותר בסיפור. אבל הספר מצליח לשמור על קצב מהיר ועל ההומור שמאפיינים את הטרילוגיה, וכמובן שמי שקרא עד עכשיו לא יוותר על הספר הזה.

ובסך הכל אומנם מדובר בטירלוגית נוער מעט שבלונית, אבל היא משעשעת, קצבית וקלה לקריאה. לנו היא גרמה לרוץ לקרוא שוב את ה'איליאדה' ואם אנג'ליני גרמה אפילו לאחד מכם לשאול מה זה בכלל – דיינו!

אלילית, ג'וזפין אנג'ליני, מאנגלית: יעל ענבר, מטר, 2014, 343 עמ'

Goddess, Josephine Angelini, 2013

מודעות פרסומת