תגיות

, , , , ,

מאות שנים לאחר שמלחמה גרעינית הרעילה את כדור הארץ בקרינה רדיואקטיבית והפכה אותו בלתי ראוי לחיי אדם, חיה האנושות במושבת חלל הסובבת את כדור הארץ. המושבה מורכבת מחיבור של כמה ספינות חלל ומעמדו של אדם והמשאבים המוקצים לו נקבעים לפי הספינה ממנה הגיע.
על פי המסורת כל אדם שנתפס מבצע פשע והורשע מוצא להורג, אבל לאלו שפשעו לפני הגיעם לגיל 18 יש הזדמנות נוספת. כל נער ונערה שהורשעו בעבירה לפני הגיעם לגיל 18 זכאים למשפט חוזר ביום הולדתם (ה-18, למקרה שאתם תוהים) ולעיתים הם זוכים לחנינה וחוזרים לחברה. אך כבר כמה זמן שאיש לא זכה בחנינה…
 
קלארק לא בטוחה כמה זמן היא כבר שוהה בבידוד אך כשהדלת נפתחת היא משוכנעת שהיא מובלת למשפט החוזר המגיע לה. אולם מהר מאוד מתברר לה כי בהוראת המועצה השלטת במושבה נבחרו 100 עבריינים צעירים שטרם מלאו להם שמונה עשרה להישלח בחשאי לכדור הארץ כדי לבדוק האם ניתן לשוב ולחיות שם. את הנתונים תקבל המועצה מצמידי מידע שמוצמדים לכל אחד מהצעירים. למורת רוחה היא מגלה כי היא תחלוק את הנסיעה המסוכנת עם הנער אותו היא מתעבת יותר מכל – וולס – נער הזהב, בנו של ראש המועצה והאיש שבגד בה ואחראי למאסרה ולמותם של הוריה.
 
השיגור אמנם מסתבך – צעיר בשם בלאמי מצטרף בכוח למשלחת, צעירה בשם גלאס מצליחה להמלט וראש המועצה נפצע – אבל המשלחת משוגרת לכדור הארץ והנחיתה הקשה היא רק הראשונה בבעיותיהם… ה-100
 
ה-100 הוא ספר ראשון בטרילוגיה. והגעתי אליו אחרי צפיית hate watch בשתי עונות של העיבוד הטלוויזיוני לספרים. אני לא אטרח להשוות את הצפייה רווית גלגולי העיניים בסדרה לקריאה בספר (הרבה פחות כואבת) משום שסדרת הטלוויזיה לקחה את הסיפור למקום הרבה יותר דיסאוטופי, נחרץ ואלים.
 
הסיפור מובא דרך עיניהם של ארבעת הדמויות הראשיות: קלארק, בלאמי, וולס וגלאס. דרכם, ודרך הפלאשבקים שלהם, אנחנו עוקבים אחר המצב על הקרקע ובמושבת החלל והם שמספקים גם את הזווית הרומנטית בסיפור – קלארק, וולס ובלאמי במשולש רומנטי אחד (שמתפתח לאט) וגלאס באהבה אסורה במושבת החלל (וגם שם יש סוג של משולש). אך דמויות אלה הם חלק מהסיפור היותר גדול – של המושבה ושל המאה שנשלחים לכדור הארץ. אותם מאה עומדים בפני קשיים (אשר הסופרת לא מרחיבה מאוד לגביהם) ונושא חלוקת המשאבים הספורים שהגיעו יחד איתם בספינה עולה אך לא מגיע לרמת "בעל זבוב", דבר שמפתיע במיוחד אם לוקחים בחשבון שטווח העבירות של הקבוצה עובר בין כניסה להריון לא מאושר לבין רצח. 
 
בניגוד לדיסאוטופיות אחרות לא ברור מה האג'נדה של קאס מורגן. נדמה כי היא בחרה לשים את הדגש על היחסים בין הדמויות הראשיות כאשר האירועים הם (לפחות נכון לספר הראשון) רק סיפור המסגרת בו הם מתפקדים. בספר אומנם  עולים נושאים כמו מעמדות, מה אדם יעשה בשביל אהבה, יחסי הורים, הישרדות ללא משאבים וכדו', אך הם לא נידונים בצורה עמוקה או נרחבת ואין אמירה ראשית חזקה במיוחד. בניגוד לספרים אחרים הדמויות הראשיות אינם מוסריות ביותר ויש פגם רציני בקבלת ההחלטות שלהם ובמצפן המוסרי שלהם (בניגוד למשל לגיבורים ב"משחקי הרעב") אך כאמור, אין בחינה אמיתית של הנושא. האם זה מכוון והאמירה תבוא בספרים הבאים? רק קריאת הספרים הבאים תוכל לענות על השאלה.
 
כמו שכבר ציינתי מדובר בטרילוגיה. ומורגן כל כך מושקעת במבנה הזה עד שהיא אפילו לא טורחת להעניק לגיבורים שלה מאבק או ניצחון ספציפי שנגמר באיזושהי צורה בספר הזה. הסיפור נגמר "בהמשך יבוא" מהדהד (אם כי לא ממש מפתיע אם כבר ראיתם את הסדרה…). למעשה, בסוף הספר נותרתי עם התחושה כי מורגן כתבה למעשה ספר גדול בן 900 עמודים ובהוצאה שלה פשוט החליטו לחלק אותו לשלושה ספרים.
אבל יש להודות שהספר נקרא במהירות. אז אם דיסאוטופיות נעורים איטיות (באופן מפתיע באמת לא קורה בספר הרבה) ובעלות מדדי מוסר מעוותים עושות לכם את זה זה הספר בשבילכם. אם לא – אפשר לוותר.
ה-100, קאס מורגן, מאנגלית: עידית שורר, הקיבוץ המאוחד, 2015, 255 עמ'
The 100, Kass Morgan, 2013 
 

 

מודעות פרסומת