תגיות

, , , ,

הספר מתחיל כמה שבועות אחרי שהספר הקודם "קרוב מדי" נגמר (ואם להודות על האמת השם שלו ישר שולח אותנו לאופרת הסבון האוסטרלית האלמותית, למרות שאין שום קשר…)

אחרי הקיץ הסוער שעבר עליה בפלורידה עם משפחתו החדשה-ישנה של אביה, חוזרת בלייר לעיירת הולדתה באלבמה בתקווה לקצת שקט ושלווה שיאפשרו לה לחשוב על עתידה. אבל נסיבות בלתי צפויות גורמות לה להענות להצעתה של ידידתה בתי לחזור בחזרה לפלורידה. ראש, כמובן רואה בכך הזדמנות להשיג אותה בחזרה. ולמרות כל מה שהיא אמרה בסוף הספר הקודם (שהיה מאוד הגיוני), בלייר לא מראה יותר מדי סימני התנגדות. אבל התככים והסודות המשפחתיים שהפרידו ביניהם בספר הקודם, עדיין מאיימים על אהבתם (אם תשאלו אותנו – בעיקר בגלל שהם לא מנסים לפתור אותם אלא ישר חוזרים זה לזרועות זה!). קרוב רחוק

כמו שכבר ציינו, זהו ספר המשך ל"קרוב מדי", והעלילה כל הזמן מתייחסת לאירועי הספר הקודם, כך שיהיה קצת קשה להתחבר אליו בלי לקרוא את הראשון. מדובר ברומן רומנטי-אירוטי (לפחות לטענת ההוצאה, אם כי אנחנו פחות רואות את זה) עכשווי, המסופר בגוף ראשון בידי בלייר וראש (לחילופין, לא ביחד). הביקורת על הספר הקודם די מתאימה גם לספר הזה, עד שאנחנו כמעט יכולות לעשות קופי פייסט. אבל מכיוון שבכל זאת יש כמה הבדלים נוסיף כמה מילים…

הספר הזה יותר צפוי (בין היתר – בלי לקרוא ספויילרים על הספרים הבאים, אני מהמרת שאחד מהם יהיה על רומן בין אחיו החורג והאחות למחצה של ראש) ויותר מעצבן. מעצבן לראות את בלייר שסיימה את הספר הקודם בטון אסרטיבי נופלת בכזו קלות לרגליו של ראש; מעצבן שהניסיון של ראש להשתלט על חייה של בלייר מוצג כרומנטי; מעצבן שראש כל הזמן מדבר על איך שבלייר צריכה לעזוב את העבודה שלה ולתת לו לטפל בה (בחורה שבכל זאת שרדה תשע עשרה שנה ושלל מצוקות בלי עזרתו), ומוציא הרבה כסף על מתנות גדולות שהוא חושב שהיא צריכה אבל לא עוצר לשאול אותה מה היא צריכה (עזרה בתשלום חשבונות רפואיים היא תמיד דבר נחמד); וזה עוד יותר מעצבן כי בסופו של דבר יש בספר הזה ובקודם, גברים אחרים שבאמת נחמדים אליה ובאמת עוזרים לה (היינו אומרות שהסוף האופטימלי הוא שוודס סוחף את בלייר לעבר השקיעה אבל חבל לנו על וודס…); מעצבן גם האופן בו ראש מנווט בין אחותו לאהובתו – מגעיל לחילופין לכל אחת מהן; ומאוד מעצבן שספרים מהסוג הזה הם כמעט כל מה שיוצא עכשיו בספרות הרומנטית בעברית.

ואחרי שאיווררנו את התסכול שלנו… סביר להניח שאם אהבתם את הקודם, תאהבו גם את זה. הוא קריא וקליל (הפלג הציני שלנו מוסיף: כמו גלידה עם הרבה מאוד אוויר בתוכה) ויש לו, בניגוד לקודמו, סוף טוב.

קרוב רחוק, אבי גליינס, מאנגלית: נועה שביט, מודן, 2015, 247 עמ' – ספר שני

 

מודעות פרסומת