תגיות

, , , ,

איזה כדורי הרגעה יש לגיבורים שהם עובדים תוך כמה דקות?! איך הכבד שלו עוד עובד אחרי שנה של אלכוהול ותרופות הרגעה?! האם האנשים המטופשים האלה אף פעם לא שמעו על קאטפישינג? OMG, אם מוסו לא נותן בסוף קרדיט "the lake house" ול"siworae" זה פשוט פלגיאריזם! מצד שני, נחמד לדעת שעוד מישהו חוץ מאיתנו אהב את הסרטים…; אני לא מצליחה להחליט אם הגיבורה סובלת ממאניה דפרסיה, אישיות גבולית או אם היא סתם אדם נורא… וOMG, איזה מין גיבור מאיים על חייו של כלכלב חף מפשע – מה הכלב כבר עשה לך?! אאה, אני חושבת שנקעתי את העיניים מרוב גלגול עיניים!

כל אלה ועוד היו הערות שעברו בינינו במהלך קריאת הספר, ואם היינו מסוג האנשים שנהנים ממסתורין ועמימות היינו פשוט מסתפקות בזה בתור הביקורת על הספר. אבל…מכיון שאנחנו יותר קומיוניקטיביות אנחנו נרחיב (רק טיפה…).

אז ככה:

אמה עובדת כסומלייה במסעדת יוקרה בניו יורק, אבל הבעיות הנפשיות שלה משבשות את כושר השיפוט ויכולת קבלת ההחלטות שלה, והיא סובלת מבדידות ומצוקה.

מתיו הוא מרצה פופולרי ומצליח לפילוסופיה באוניברסיטת הרווארד שבבוסטון, המתקשה להתגבר על מותה של אשתו האהובה בתאונת דרכים ורק אהבתו לבתו גורמת לו לא להתייאש ולהרים ידיים. מחר

יום אחד מתיו קונה במכירת חצר מחשב משומש, וכשהוא מגלה עליו תמונות, הוא שולח מייל לבעלת המחשב הקודמת, הלא היא אמה, כדי לשאול אותה מה לעשות איתם. בינו לבין אמה נוצר חיבור מיידי (הכולל החלפת פרטי מידע אישיים) והם קובעים להפגש. למרות ששניהם מגיעים באותו יום ובאותה שעה לפגישה המיועדת, הם לא נפגשים. הנסיבות שמנעו מהם להפגש שולחות את אמה לחטט בחייו של מתיו, ולגלות דברים שיטלטלו את חייהם.

"מחר" הוא רומן מתח – רומנטי – על טבעי. הספר הוא כמו הכלאה של הסרטים "the lake house" (סנדרה בולוק וקיאנו ריבס תמיד צריכים לעשות סרטים ביחד! זה צריך להיות חוק או משהו כזה…) והמקור הקוריאני שלו "siworae" (המצוין!!!) עם ספרו הקודם של מוסו "קולו של המלאך". יש בו את הטריק העלילתי של הסרטים ואלמנטים רבים מן הספר: עלילה וגיבורים שבאופן מפתיע עבור סופר צרפתי לא מתמקדים בצרפת; עלילה שמתחילה דווקא מאירוע יומיומי בחייו של האדם המודרני והופכת למשהו אחר לחלוטין, גיבור מיוסר שעולמו חרב עליו כשאיבד את אשתו אבל מחזיק מעמד בגלל הילד/ה שלו; גיבורה אובדנית שנסחפת לחקירה הרסנית (ואנחנו די בטוחות שאמה הופיעה בתור דמות משנה ב"קולו של המלאך"); גיבורים לא סימפטיים שנפגשים כתוצאה מיד הגורל (למוסו יש קטע חזק עם גורל בספריו); בני נוער אבודים הזקוקים להצלה; השתלת לב ועלילה חסרת היגיון באופן מוחלט.

אולם, בצורה מוזרה, ההפלגה הזו מחופי ההיגיון אל עבר השקיעה מרהיבת הגוונים ורבת ההוד של מופרכות מוחלטת הופכת את הספר למהנה.

אז האם הספר מופרך? בהחלט! האם הדמויות לא נחמדות? אכן, ולעיתים אף מגעילות ואנוכיות; האם בכל זאת כדאי לקרוא את הספר? כן! (אלא אם כן אתם לא אוהבים על טבעיות בספר שלכם ואז הוא סתם יעצבן אתכם…).

מחר, גיום מוסו, מצרפתית: מונה גודאר, כנרת, 2015, 335 עמ'

Demain, Guillaume Musso, 2013

 

מודעות פרסומת