תגיות

, , , ,

לאד ניקולס היה הכל: הוא היה חנון מחשבים מצליח שהקים יחד עם החבר הטוב שלו חברה משגשגת והתחתן עם דוגמנית טמפרמנטית. אבל לאחרונה הכל הידרדר – אשתו החליטה להתגרש ולקחה ממנו חצי מרכושו (ועוד כמה דברים), החברה נמכרה לניהול של "אנשי כספים" (אם כי הוא והחבר המשיכו לעבוד עבורם), אביו גוסס וחידוש היכרות עם מכרה ותיקה מהקולג' מובילה אותו לצרות, מהסוג שהולכים לכלא בגללם…

ג'ס תומס היא אמא חורגת לניקי, הבן חובב המייק-אפ של בעלה ממערכת יחסים קודמת (שטכנית ננטש גם על ידי אימו וגם ע"י אביו); אמא לטנזי, בת שאובססיבית למתמטיקה והבעלים של נורמן, כלב ענק ומסריח (אבל זה כבר בקטנה…). היא עובדת בשתי עבודות (מנקה וברמנית) אך עדיין מצליחה לשמור על אופטימיות למרות שהיא עושה את הכל לבד, כי בעלה עזב את הבית לפני שנתיים בערך כדי לחזור לגור עם אימו (אחרי שסיבך אותה בכל מיני הרפתקאות עיסקיות מפוקפקות). למרות כל העבודה שהיא משקיעה, כסף הוא נושא בעייתי בבית (במיוחד שהבעל לא עוזר. בכלל). ולכן, כאשר מגיעה ההזדמנות לבת המוכשרת שלה ללמוד בבית ספר פרטי אשר יעודד את כישורי המתמטיקה שלה, הזדמנות שהיא לא יכולה לממן, אפילו החיוביות של ג'ס מתחילה להיצבע בשחור עגמומי. אחד ועוד אחד

אבל, אחד מהבתים שג'ס מנקה שייך לאד, שנסוג לשם כדי להימלט מהמצב האומלל אליו הוא נקלע (כי לאיפה תימלט אם לא לבית קיץ בקומפלקס מפואר באמצע כפר נידח באנגליה?!).

מספר היתקלויות בין השניים (גם בתפקידה כמנקה וגם כברמנית) מביאות להיכרות קלושה ולא נעימה ביניהם. אך איכשהו אד מוצא את עצמו מציע להיות הטרמפ של ג'ס והילדים שלה לסקוטלנד היפהפיה (כן, אנחנו משוחדות) כדי שטנזי תוכל לזכות בפרס כספי שיאפשר לה ללמוד בבית ספר היוקרתי (טוב, לא איכשהו, הוא מצא תירוץ כדי לברוח מארוחה משפחתית – אל תגידו לנו שאף פעם לא שקלתם לקחת זרים גמורים טרמפ למטולה רק כדי לברוח ממפגש עם הדודה…).

וכך נוסעת החבורה לעבר סקוטלנד (כן, גם הכלב המסריח…) כאשר הסגר הכפוי (שני מבוגרים, שני ילדים וכלב מסריח במכונית במשך ימים זה סגר!) משמש להמחיש את ההבדלים הכלכליים בין השניים (אד וג'ס, אם תהיתם) מצד אחד ולקרב ביניהם מצד שני.

עד סוף המסע המאוד ארוך הזה ג'ס תבין שהיא קצת לחוצה וגאה, היא גם תגלה דברים על בעלה, אד יתמודד עם המשפחה שלו וגם כמה מהבעיות של ניקי יטופלו וכמובן הזוג יתאחד. אבל… אז הם ייפרדו שוב בגלל משהו שג'ס עשתה לפני שהם התחילו את המסע. אבל אל דאגה – הכל יסתיים בשלום… (תודו, קצת מפתיע לסופרת שהורגת לפחות מישהו אחד בספר)

זה סיפור מסע וסיפור אהבה, ובניגוד לשני הספרים הקודמים של מויס, שבהם הנושא עליו רצתה לדבר (ויש שיגידו: להטיף) היה די ברור, המסר כאן קצת יותר עמום (לא ברור אם היא רוצה לדבר על הבדלי מעמדות – נושא שכבר עסקה בו ב"ללכת בדרכך"; על חד הוריות; על הצורך להיות אופטימיים או על זה שלפעמים זרים יפתיעו ויעזרו לך יותר מהקרובים אליך). אבל זה לא פוגם בסיפור. להיפך. דווקא ההטפה הפחות ממוקדת עזרה לנו להתחבר לדמויות, כמו גם העובדה שהסיפור מובא מנקודות מבט שונות – ג'ס, אד, ניקי וטנזי. אף אחד לא מושלם, כולם שם עושים טעויות ושטויות וזה הופך את הסיפור לאמיתי יותר. ומשום מה, האופטימיות הקשוחה וחשופת השיניים של ג'ס יותר מדברת אלינו מאשר העליזות של לואיזה מ"ללכת בדרכך" (שיש הטוענים שג'ס היא חיקוי שלה).

אז יש סיפור אהבה והוא דווקא חביב ויש גם רגעי צחוק (וסלפסטיק) והוא קצת שונה משני הספרים הקודמים. סוף סוף הצלחנו גם אנחנו להנות ממויס….

אחד ועוד אחד, ג'וג'ו מויס, מאנגלית: קטיה בנוביץ', משכל, 2015, 415 עמ'

The One Plus One, Jojo Moyes, 2014

טעימה מהספר תוכלו למצוא כאן. 

לא מכירים את ג'וג'ו מויס? בידקו את הביקורות שלנו על "ללכת בדרכך" ועל "הנערה שהשארת מאחור".