תגיות

, , , , ,

אמה וודהאוס היא צעירה, יפה, מיוחסת ועשירה, אבל גם מפונקת, אנוכית, עקשנית וקצת יהירה. אמה מתגוררת עם אביה ההיפוכונדור והשמרן באזור שלרוע המזל חסר צעירים בני גילה, מעמדה ונטיית ליבה. אחרי נישואיה המוצלחים של אומנתה לשעבר וחברתה הטובה ביותר – זיווג שאמה רואה עצמה כאחראית לו – אמה המשועממת מחליטה לעסוק בשדכנות, בניגוד לעצתו של מר נייטלי – שכנה הקרוב ביותר וגיסה. היא מתחילה להתערב בחיי האהבה של צעירה נוחה להשפעה ממוצא מפוקפק, ומהר מאוד העניינים מסתבכים, אך בסוף האהבה מנצחת!

"אמה" הוא ספר קצת שונה משאר כתביה של אוסטן. הוא הספר הקומי והקליל יותר של אוסטן, וזה כנראה נובע ממצבה של אמה. בניגוד לשאר גיבורות הספרים, על עתידה של אמה לא מוטל צל כלשהו מאחר ומשפחתה לא סובלת מקשיים כלכליים, כך שהיא לא זקוקה לנישואים שיצילו אותה או את משפחתה מעוני. למעשה, בשל נסיבותיה המשפחתיות אמה לא מעוניינת בנישואים. אבל, אמה היא הגיבורה המבודדת והמשועממת ביותר של אוסטן. בתחילת הספר אין מסביבה אנשים בני גילה ומעמדה, והיא צפויה לחיים של בדידות וחדגוניות בשל החלטתה לא להנשא ולהתאים את חייה לאורח חייו של אביה שונא השינויים, והעיסוק העיקרי שהיא מוצאת לעצמה הוא התערבות בחיי האהבה של צעירה קלה להשפעה ודי זרה לה. כך, שבמובן מסויים, הנישואים מצילים גם אותה – אם כי לא מעוני, אלא מהשעמום והחד גוניות של חייה נטולי העניין. אמה

כאמור, אמה היא לא גיבורה מושלמת (למעשה, אוסטן חשבה שאיש לא יחבב אותה חוץ ממנה). אבל ממש כמו אצל אליזבת בנט הנפלאה מ"גאווה ודעה קדומה", הפגמים והמעלות המאוזנים בקפידה הם שיוצרים את הקסם. היא לא מושלמת, היא לא קדושה, אבל היא גם לא קלת דעת ומטופשת או כנועה. היא דמות תוססת, דעתנית ומלאת חיים. קל להזדהות עם אמה בגלל פגמיה, אבל הפגמים האלה לא כל כך גדולים עד שאתה מרחם על הגיבור על כך שהוא נתקע איתה. ובדיוק כמו שהגיבורה חיננית אך אנושית ונגישה, כך גם סיפור האהבה שלה.

"אמה" הוא ספרה הרביעי של הסופרת האנגלית הנערצת ג'יין אוסטן והאחרון שהתפרסם בחייה. מבקריה של אוסטן טוענים נגדה שהיא תמיד עוסקת באותו נושא מינורי ופשוט – תסבוכותיהן הרומנטיות והחברתיות של נשים צעירות ורווקות ממעמד האצולה הזעירה של אנגליה הכפרית; שבספריה אין התייחסות לאירועים ההיסטוריים הסוערים שהתרחשו בתקופת חייה; ואין בהם ביקורת חברתית מובהקת, והמקטרגים ביותר אף טוענים שלא קורה בהם הרבה! בעיני, הקסם של אוסטן טמון בכתיבה המלוטשת שלה שמעניקה חן לדמויות לא מושלמות, לאירועים יומיומיים ולשיקולים לא תמיד רומנטיים. וייתכן, שדווקא היומיומיות הזו היא המונעת מאוסטן מלהתיישן, שהרי כפי שהוכיחו שלל עיבודים מודרניים לספריה (כמו "ברידג'ט ג'ונס" ל"גאווה ודעה קדומה" או "קלולס" ל"אמה", לדוגמה), די קל להעביר את ההתרחשויות לימינו. בין כך ובין כך, אוסטן היא קלאסיקה, ואתם לא באמת יכולים להחשיב את עצמכם לחובבי הז'אנר אם לא קראתם אף אחד מספריה.

אנחנו בבלוג מאוד אוהבות את ג'יין אוסטן, וזה אף פעם לא מפסיק להדהים אותנו שיש כאלה שלא מחבבים אותה (בעיקר גברים, אבל לא רק).  בעינינו יש בספרים שלה – אפילו בחלשים יותר – המון אלגנטיות וחן, והם מגלמים את הקסם שבסיפור אהבה טוב. "אמה" הוא אחד האוסטנים האהובים עלינו ואנחנו ממליצות עליו בחום.

אמה, ג'יין אוסטן, מאנגלית: שי סנדיק, סנדיק ספרים בשיתוף עם א(ה)בות, 2015

Emma, Jane Austen, 1815

את ביקורתו של אריק גלסנר תוכלו למצוא כאן