תגיות

, , ,

126 שנה לאחר מלחמת העולם הרביעית, העולם מורכב ממספר מועט של מדינות – חבר העמים המזרחי, הממלכה המאוחדת, הפדרציה האירופאית, האיחוד האפריקני, הרפובליקה האמריקנית ואוסטרליה; על הירח הוקמה לפני מאות שנים מושבה שצמחה מאנשי כדור הארץ אך ברבות השנים הם התפתחו והפכו למשהו אחר – אנשי הלבנה, המסוגלים להשפיע על המוח ולגרום לאנשים לחשוב ולעשות מה שהם רוצים; אנדרואידים וקיבורגים מסתובבים ברחובות ומחלה קטלנית בשם לטומוזיס מאיימת על האוכלוסייה.

סינדר בת השש עשרה גרה בניו בייג'ינג עם אמה החורגת (אם להיות קטנוניות, אנחנו חושבות ש"מאמצת" היה יותר הולם מ"חורגת" במקרה זה) ושתי אחיותיה החורגות: פרל ופיאוני. מאחר והיא קיבורגית היא אזרחית סוג ב' הנמצאת תחת האפוטרופוסות של אמה החורגת אשר מעולם לא רצתה אותה, והיא נאלצת לפרנס את כולן באמצעות כישורי המכונאות יוצאי הדופן שלה. סינדר

זמן קצר לפני הנשף השנתי (אליו אמה החורגת מכינה במרץ את בנותיה, ולא מתכננת לקחת את סינדר) מגיע אליה הנסיך קאיטו (קאי אם אתם רוצים להיות לא רשמיים…), ששמע על כישוריה ומבקש ממנה לתקן עבורו אנדרואידית הנושאת מידע חשוב עבורו (דבר שסינדר כמובן לא יודעת בתחילה). הנסיך לא מגלה שהיא קיבורגית, וסינדר המוקסמת לוקחת עליה את העבודה. באותו ערב, אחותה החורגת פיאוני – חברתה האנושית היחידה – לוקה בלטומוזיס ונשלחת להסגר. האם החורגת מאשימה את סינדר בהדבקתה של פיאוני ו"מנדבת" אותה לניסויים שהממשל מבצע על קיבורגים במטרה למצוא חיסון. אך דווקא ההגעה לחדרי הניסויים של ד"ר ארלנד (הממוקמים למרבה הנוחות הספרותית בארמון), תעזור לסינדר להתקרב לנסיך, ולגלות את האמת על עצמה.

"סינדר" משלב עיבוד של אגדה (גרסאות חדשות לסיפורים ישנים הם ז'אנר פופולרי בחו"ל, בארץ יצא ככל הידוע לנו רק "שסועה") ודיסטופיה בסגנון "משחקי הרעב" (תת ז'אנר אימתני בפני עצמו). למקרה שזה לא ברור, האגדה המדוברת היא סינדרלה, כאשר בתפקיד נעל הזכוכית מתפקדת הרגל הקיבורגית של סינדר. לנו זה הרגיש קצת מתאמץ מדי (בייחוד החזרה האינסופית על מצבה מכוסה הגריז של סינדר – קלטנו, היא לכלוכית!), העלילה היתה יכולה לעבוד באותו מידה בלעדי ההתכתבות עם האגדה, אבל שיהיה. הנסיון לאתנחתא קומית/דרך להביע את רגשותיה האמיתיים של סינדר עם איקו האנדרואידית (הסיידקיקית של סינדר) היה מגושם, הדמויות לא היו הכי מבריקות, הסודות שהסופרת ניסתה להצפין היו די ברורים מאליהם, אבל למרות כל זה הספר היה חביב לקריאה. למה אתם שואלים? (ובצדק…) כי זה ניסיון דיסאוטופי מעניין ובגלל שהדמויות אומנם לא הכי חכמות שיש אך הן גם לא עד כדי כך מטומטמות שהן חושבות שמה שהן עושות הוא בסדר (לדוגמא: כשסינדר מגיעה לארמון למרות שנאמר לה במפורש לא לעשות את זה היא מודה בפני עצמה שזה רעיון גרוע). וגם, אין מה לעשות – יש לנו חולשה לסיפורי נסיכה (כנראה התנייה מילדות…).

שלא תבינו לא נכון, זה לא ספר שנזכור בעוד שבועיים אבל כממלא זמן הוא די סביר. כך שאם אתם אוהבים רומנטיקת נוער של אהבה ממבט ראשון עם קצת דיסאוטופיה מד"בית – זה הספר בשבילכם. רק אזהרה – כמובן שהספר מסתיים ב"המשך יבוא…" גדול אז אם אתם שונאים את זה כדאי להימנע….

סינדר – תולדות הלבנה 1, מריסה מאייר, מאנגלית, יעל אכמון, כנרת זמורה-ביתן, 2015, 336 עמ'

Cinder, Merissa Meyer, 2012

הסדרה כוללת (נכון לרגע זה….) ארבעה ספרים, עוד ספר על המלכה לונה וספר עם סיפורים מהעולם בו מתקיים סיפורה של סינדר.

מודעות פרסומת