שמלות קרינולינה, מחוכים, חיילים הנלחמים על שימור דרך חיים ומבריח שרמנטי הם רק חלק מהדמויות שמאכלסות את הספר עב הכרס הזה שבמרכזו עומדת יפהפיה דרומית אחת….
סקרלט או'הרה היא הבת הבכורה המפונקת, עקשנית וחמת המזג אך מקסימה, של ג'רלד או'הרה – מהגר אירי בר מזל שהפך לבעל אחוזה ומטע כותנה בשם 'טארה' ושל אלן רוביאר או'הרה – בת למשפחה צרפתית מיוחסת וותיקה בדרום. על רקע המלחמה (מלחמת האזרחים האמריקאית בשבילכם) ושנות השיקום הקשות הבאות בעקבותיה, נפרשים חייה של סקרלט – אשר הקשיים והמוראות אותם תחוויה ימצקו את נטייתה לא לבחול באמצעים כדי להשיג את מטרותיה – ובייחוד קשריה עם שלושה מן האנשים המשפיעים ביותר בחייה: אשלי וילקס – אהוב נעוריה המהווה בעיניה את התגלמות הג'נטלמן הדרומי המושלם, אשר היא מתקשה לוותר עליו, גם אחרי שהוא אומר לה שהם לעולם לא יוכלו להיות מאושרים ביחד בגלל ההבדלים ביניהם, ומתחתן עם אחרת; אשתו, מלאני המילטון – טובת הלב והמתוקה, יריבתה (ללא ידיעתה של מלאני) וחברתה הטובה ביותר; ורט בטלר – נוכל רב קסם אשר מנודה בידי החברה הדרומית ומשפחתו, דבר שלא ממש מטריד אותו רוב הזמן, הנראה כעמיד לתחבולותיה של סקרלט, אך רואה בה נפש תאומה.
"חלף עם הרוח" הוא רומן היסטורי מפורסם ורב השפעה. מרגרט מיצ'ל (1900 – 1949), עיתונאית דרומית מאטלנטה, התחילה לכתוב אותו בשנת 1926, כדרך להעביר את הזמן בעודה מחלימה מפציעה טורדנית בתאונת דרכים. כמעט עשור מאוחר יותר, ואחרי כמה דחיות, היא מצאה לספר מו"ל שהסכים לפרסמו. תוך זמן קצר הספר הפך לרב מכר. בשנת 1937, הוא זכה בפרס הפוליצר, ובשנת 1939 יצאה הגרסה הקולנועית המפורסמת (והנהדרת) שלו עם קלרק גייבל וויויאן לי, שהפכה לסרט פולחן. זהו ספרה היחיד של מיצ'ל, שסירבה לכתוב לו המשך, למרות הצלחתו העצומה (ליורשיה לא היו התנגדויות דומות, ומכאן צצו ההמשכים, שלא ממש שווים קריאה). 
בתקופה האחרונה הועם זוהרו של הספר. הוכחה טובה לכך, ניתן למצוא בכך שעברו עשורים מאז תורגם הספר לעברית, ולמרות שהתירגום זקוק מאוד לחידוש, זה לא נראה באופק. (דרך אגב, אני באמת לא מכירה הרבה אנשים מתחת לגיל שלושים שקראו אותו). זה קורה בעיקר בגלל שהיחס לשחורים ולעבדות בספר נתפס עכשיו כבעייתי – ואחד הדברים הכי כואבים שאפשר לומר על זה, הוא שהעבדות היא רק פרט רקע שולי בספר. למרות שלגיבורים יש הסתייגויות מסוימות מהדרום, נקודת המבט המתוארת היא בכל זאת דרומית, וככזו, נתפסת פוגענית בימינו. מיצ'ל, דרומית גאה, עשתה רומנטיזציה של הדרום, ועזרה לקבע תמונה מאוד מסוימת שלו.
סיבה נוספת לירידה בהתעניינות בספר נובעת מכך שקוראים לא רומנטיים נוטים לחשוב שהוא "רק" רומן רומנטי ארוך במיוחד, בעוד שהרומנטיים נרתעים מהחלקים ההיסטוריים הארוכים והמפורטים. אנחנו באופן אישי מוצאת את השילוב בין הרומנטי להיסטורי מענג.
למרות ההסתייגויות, "חלף עם הרוח" הוא ספר מעניין, סוחף ומלא תשוקה (למרות העדרם של תיאוריים גרפיים) שכדאי לקרוא, ולא רק בגלל שהוא מאותם ספרים שהשיקו אינספור ספרים אחרים. מיצ'ל יצרה דמויות ססגוניות ורבות מימדים שמרתקות את הקורא ונחרטות בזיכרונו, למרות שהוא לא תמיד מחבב אותן. (למעשה, האגדה של רט וסקרלט כל כך גדולה עד שגם אנשים שלא קראו את הספר או ראו את הסרט יזהו את שמם). מעבר להיותו יצירה של דמיון/בדיון והיסטוריה (אם כי, למרות המחקר ההיסטורי שמיצ'ל עשתה, לא מומלץ להסתמך על הספר הזה – או על כל ספר פרוזה – כמקור היסטורי אמין), מיצ'ל הכניסה לספר אלמנטים רבים מחייה – הסיפורים ששמעה מקרובי משפחתה הדרומיים שחיו בזמן מלחמת האזרחים, הפמיניזם של אמה ומערכת היחסים המעריצה אך המרוחקת שלה איתה, חיי האהבה והחברה הסוערים שלה, עצמאותה ועוד – ואפשר להרגיש זאת בלהט שבכתיבתה. הספר עוסק בשלל נושאים אוניברסליים – אהבה, מוות, הישרדות, מלחמה, חברות, מאבקים חברתיים, מעמד האישה – בצורה שעדיין מעוררת הזדהות ומחשבה. בתקופה הקשה בה הספר יצא, ולאורך השנים, נשים רבות הזדהו עם נחישותה של סקרלט לשרוד בכל מחיר.
"חלף עם הרוח" הוא ספר זיקתי שמשנה צורה בהתאם למי שקורא בו, ואורכו ומורכבותו מבטיחים כי כמעט כל אחד ימצא בו משהו שהוא אוהב. ולמרות שהוא לא נגמר ב"והם חיו באושר ובעושר" (הספר למעשה קיבע את אמונתנו הבלתי מעורערת שלא כל סיפור רומנטי נגמר בסוף טוב ואולי עדיף שכך) הוא מסתיים בהבטחה החצי אופטימית והכה מקווה – כי מחר הוא יום חדש… הבטחה שהחזירה אותנו שוב ושוב לספר המרהיב הזה.
חלף עם הרוח, מרגרט מיצ'ל, מאנגלית: ג. אריוך, הוצאת מ. מזרחי, 1975 (2 כרכים).
1936,Gone With the Wind, Margaret Mitchell
הרומן הרומנטי שלי 