תגיות

, ,

כבר כמה חודשים שהספר יושב בראש ערימת הקריאה שלי ומסתכל בי במבט מאשים (טוב, ברור שלא ממש מסתכל עליי כי הוא ספר… אבל אני מקווה שאתם מבינים למה אני מתכוונת….) ורק הרצון להקטין ערמות ספרים ולחלק אותם בין חברים (קצת כמו סנטה מוטרף) בשל הפסח המתקרב הביא אותי סוף סוף להרים אותו.

למה הסלידה הגדולה? ראשית בשל ההכרזה שדארסי לא יהיה שם (לא, לא עשיתי לכם ספויילר – זה פורסם כבר בכל מקום אפשרי); שנית, בגלל היחס האמביוולנטי שיש לי כלפי ג'ונסי (למעשה, לרוב בנות הבלוג. זו הסיבה העיקרית שבגללה לא כתבנו על הספרים הקודמים) – היא אומנם דמות משפיעה מאוד בספרות הרומנטית, אך אני סבורה שהיא השפעה לרעה, שעודדה יצירת דמויות נשיות קלולסיות (שלא לומר מטופשות), מגושמות וחסרות אונים שצריכות את הגבר המושלם שיבוא ויאהב אותן בדיוק כמו שהן (או יותר נכון למרות מה שהן…). ולחשוב שהסופרת שאבה את הרעיון מ'גאווה ודעה קדומה'! (כולל את קולין פירת' שכמובן שיחק את מר דארסי…).

בכל מקרה, על אף ההסתייגויות הקשות לקחתי, כאמור, את הספר לידיים… בריג'ט ג'ונס

אז חמש שנים עברו על בריג'יט בלי מר דארסי (העורך דין לזכויות אדם, לא האציל הגאה מספרה של ג'יין אוסטן) האהוב (במיוחד עליי, אבל גם עליה…) והיא פשוט לא מתמודדת (כהרגלה) – בין הילדים (שניים – בן ובת) והצרכים שלהם, לאמא שלה, לניסיון לחזור לעבוד (כתסריטאית), להיכרות ראשונית עם טוויטר, לגיל שלה, ליציאה לשוק הדייטים שוב (כולל גבר צעיר יותר המכונה רוקסטר!) – קורים שלל מקרים משעשעים עד מביכים, בתבנית הידועה של הספרים הקודמים, עד שכאמור, מגיע זה שאוהב אותה, בדיוק כמו שהיא (גם פה לוקח לנו המון זמן לגלות מה שמו הפרטי).

דמויות המשנה נשארו כמעט אותו הדבר, לכל אחד מהם יש עבודה רצינית ומפוארת, אבל הם עדיין אותה חבורה נוירוטית שעושה שטויות (אפילו דניאל עדיין שם!). בריג'יט עדיין סופרת קלוריות וכל דבר אחר שמסביבה. אך מאחר ועברו כחמש עשרה שנים מאז הספר הראשון הייתי רוצה שמינון אזכורי הפלוצים יהיה נמוך בהרבה עד לא קיים (בכל זאת, התבגרנו…) והייתי רוצה שהדרך המעט מגושמת בה פילדינג מציגה את הגבר איתו בריג'יט תסיים תהיה קצת פחות ברורה (כן, הבנו… את רוצה שדניאל קרייג – הלא הוא ג'יימס בונד, ישחק בסרט…).

אם כי ההבנה המאוחרת של בריג'יט כי מערכת היחסים שלה עם הבוי טוי שלה צריכה להיפסק (למרות שהיא מעדיפה שהוא לא יהיה עם מישהי אחר, כנראה צעירה יותר) הראתה סוף סוף קצת בגרות מצד אחד ואנוכיות נורמלית מצד שני.

למרות ההסתייגויות, הפגמים, הגירוד הנוירוטי בראש שהתחיל לי ברגע שהופיעה המילה "כינה" בפעם הראשונה (ואז היא הופיעה עוד הרבה פעמים…) וחסרונו המורגש עד מאוד של קולין פירת' (אופס… התכוונתי למר דארסי…) זה היה ספר מהנה, עם כמה רגעים קומיים חמודים המעוגנים היטב בימינו, אך נוסטלגי מאוד, משום ש'בריג'יט ג'ונס' אכן היה אבן דרך. אולם גם אם לא ידעתם את התהפוכות של ג'ונס הרווקה ניתן לקרוא את הספר, קריאה נטולת משקעים אולי אפילו תהפוך את הספר למשעשע יותר.

בסך הכל מדובר בקפיצה קטנה ומהנה (להפתיע) לעבר…

בריג'ט ג'ונס: משוגעת על הבחור, הלן פילדינג, מאנגלית – ארז אשרוב, זמורה-ביתן, 2015, 430 עמ'

Mad about a Boy, Helen Fielding, 2013

כאן תוכלו לקרוא את הפרק הראשון

  • סרט שלישי של בריג'ט ג'ונס קורם עור וגידים ברגעים אלו בהוליווד אך אין קשר בינו לבין הספר השלישי – תסריט מיוחד נכתב עבורו והופעתו המענגת של קולין פירת' מובטחת (אבל יו גרנט לא). 

מודעות פרסומת