תגיות

, , ,

אמא של קאתר ורן עזבה כשהן היו בכיתה ג', זמן קצר אחר כך התפרצה אצל אביהן האהוב והסוער מאניה-דיפרסיה. הנטישה והמחלה הותירו בהן חותם (קאת סובלת מביישנות קיצונית ומספר הפרעות חרדה ורן נוקשה ואוהבת לחגוג יותר מדי), אבל התאומות התנחמו זו בזו ובסדרת ספרי סיימון סנואו – סדרה שעוקבת אחרי שנות לימודיו של ילד (ואז מתבגר) בבית ספר לקוסמים ומלחמתו בכוחות הרשע המאיימים על עולם הקסם (שהיא בשום פנים לא הארי פוטר…). השתיים מעריצות נלהבות של הסדרה ואפילו כותבות מספר סיפורי פאנפיקשן מצליחים מאוד בהם הגיבור מגלה שהוא בעצם מאוהב ביריב המעצבן שלו.

אבל, בקיץ שלפני הליכתן לקולג', רן מתחילה להתרחק מקאת ומסיימון. היא מפסיקה להשתתף בכתיבת הפאנפיקשן ומחליטה שעדיף לשתיהן לא להיות שותפות לחדר בקולג'. %d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%a6%d7%94

וכך, קאת מוצאת עצמה חולקת חדר עם ג'ינג'ית מאיימת ונרגנת שחבר טוב מזג ושמח בצורה חשודה בשם ליוויי כל הזמן מבקר אצלה. קאת אמנם מתחילה לעבוד על פרויקט כתיבה חדש עם בחור בשם ניק אותו פגשה בקורס כתיבה יוצרת (הקורס היחיד לו ציפתה באמת), אבל היא לא באמת מתאקלמת בקולג'. היא מתגעגעת לאחותה המתנכרת ודואגת לאביה השברירי, וכשהמרצה האהובה עליה בקורס הכתיבה מתנגדת לפאנפיקשן שלה ודורשת שתביא משהו מקורי לגמרי, קאת מרגישה שהיא מאבדת את העוגן היחידי שנותר לה ומתחילה לתהות האם קולג' זה באמת בשבילה.

'מעריצה' מזכיר מאוד את 'אלינור ופארק'. גם כאן יש סיפור התבגרות והתמודדות עצוב-מתוק והכתיבה של ראוול מגושמת וחמודה כמו הגיבורות שלה, יש גם אהבה שמתפתחת לאיטה, גיבורה במצב משפחתי רעוע, דימוי גוף בעייתי, קשר חזק לאומנות, אובססיה מוזרה של הגיבורה לאכול את החבר שלה (עדיין לא הבנו מה העניין עם זה…) ואפילו גיבורת משנה שממש מזכירה את אלינור.

אך למרות הדימיון הרב עדיין יש מספר הבדלים (כן, מלבד השמות של הגיבורים והעובדה שהפעם הם בקולג'…)  – אין מעבר בין נקודת המבט של הבחור לנקודת המבט של הבחורה, במקום זה הקורא מקבל מובאות מספרי סיימון סנואו ומסיפורי הפאנפיקשן עליו; וסיפור האהבה הוא חלק מן העלילה ולא המרכז שלה. 'מעריצה' מתאר שנה ראשונה בקולג' בחייה של בחורה מוטרדת, והאהבה הרומנטית היא רק חלק ממה שקורה לה באותה שנה – אם כי חלק מאוד גדול.

אחד הדברים החמודים יותר בספרים של ראוול שיצא לנו לקרוא הוא האופן בו היא מתארת דברים כמו הכנת קלטות אוסף וכתיבת פאנפיקשן ללא שיפוטיות ועם המון הבנה למשמעות החשובה שיש בפעולות האלה למבצעים אותן (גם אם לא בהכרח התלהבתי מסיימון סנואו בעצמי).

אמנם גם'מעריצה' זכה אצלנו לביקורת על האופן השטחי קמעה בו הוא מציג מחלות נפש – הרבה ספרים רומנטיים משתמשים עכשיו בהפרעות נפשיות כבסיס לקונפליקט שלהם, וחוסר ההשקעה של רובם בנושא פשוט עוזרת להעמיק תפיסות מוטעות (אחת הבולטות שבהן היא שאהבה יכולה לרפא אותך מאנורקסיה/ הפרעת חרדה/ לחתוך את עצמך או מה שזה לא יהיה שהסופר/ת בחרו להעניק לדמויות שלהם), אבל יש משהו מושך מאוד בספרים של ראוול, ומעריצי 'אלינור ופארק' ללא ספק יהנו.

מעריצה, ריינבו ראוול, מאנגלית: כנרת היגנס דוידי, מטר, 2016, 467 עמ'

Fangirl, Rainbow Rowell, 2013

הספר זמין גם בעותק דיגיטלי וגם בעותק מודפס. 

ויש גם טעימת קריאה

 

מודעות פרסומת