תגיות

, , , ,

בערך שבועיים אחרי תחילת הלימודים מצטרפת גריייס טאון לשכבת י"ב בבית הספר של הנרי פייג'. למרות שהיא נתמכת במקל הליכה, לובשת בגדים של בנים, נראת חולה להפליא או מסוממת ונדמה שהיא מתרחצת לעיתים נדירות בלבד, הנרי לא ממש שם לב אליה עד שהם נבחרים לערוך ביחד את עיתון בית הספר. גרייס בעליל עברה טראומה נפשית וגופנית אבל מפעם לפעם אפשר לראות הבזקים של הנערה השמחה והמושכת שהיתה בעבר, והנרי המרותק מוצא עצמו מאוהב לראשונה החייו (למרות האזהרות הרבות שהוא מקבל). אבל באיזו גרסה של גרייס הוא מאוהב? והאם  גרייס מרגישה משהו כלפיו, או שמא הוא רק מהווה עבורה הסחת דעת מכאבה? %d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%94%d7%91-%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a1

'להתאהב בגרייס' הוא ספר נעורים עכשווי. בניגוד להרבה ספרים מסוגו, הרעיון שעומד בבסיס הספר מעניין ואפילו מקורי, אבל בדומה להרבה ספרים מסוגו הביצוע בינוני ומעט חסר מעוף ונשמה. הספר כל כך מלא כל כך בציטוטים, התייחסויות תרבותיות וקלישאות עד שהוא מתקשה למצוא את הקול הייחודי שלו. הוא מרגיש כאילו סאתרלנד היתה עסוקה מדי בלעשות וי על מעין רשימה מנטלית של כל הדברים שיצירה מגניבה לנוער צריכה להכיל ולתכנן סצנות שייראו טוב בסרט שייעשה על פי הספר, ולא נותר לה פנאי להעמיק ולפתח את המימד הרגשי של הספר, והתוצאה היא שהספר יותר מלודרמטי מאשר באמת מרגש.

אז הפוטנציאל שב'להתאהב בגרייס' קצת מתפספס, ובסופו של דבר הוא רק עוד רומן נעורים, רק מעט מריר מן הרגיל ובלי סוף טוב. הוא חביב וקריא מאוד, אבל לא מדובר בעלילה שבהכרח תזכרו אחרי שתקראו עוד כמה ספרים.

להתאהב בגרייס, קריסטל סאתרלנד, מאנגלית: ענבל שגיב נקדימון, הכורסא ומודן, 2017, 296 עמ'

Our Chemical Hearts. Krystal Sutherland, 2016

יש גם טעימת קריאה כאן

מודעות פרסומת