טינה פונטנה בת השלושים נראית כמו התגשמות החלום האמריקאי: בת המהגרים הענייה שהצליחה ללמוד באוניברסיטה יוקרתית ועכשיו היא יד ימינו של טייקון תקשורת. במציאות, טינה תקועה בעבודה חסרת עתיד ומשמעות אמיתית והשכר הנמוך שלה בקושי מספיק כדי לשלם שכר דירה ומזון, שלא לדבר על חובות הלימודים שלה, ומנסה ככל יכולתה להיות אי, כלומר, להמנע ככל האפשר מקשרים אנושיים מחשש שיבקשו ממנה יותר מדי. 
יום אחד, טינה מקבלת בטעות מעבודתה צ'ק בסכום שיכול לסגור לה את החובות ולאפשר לה ראש שקט, טינה לא עומדת בפיתוי וברגע של חולשה היא סוגרת את החוב שלה. אלא שבמקום לקבל שקט ושלווה, הצעד הזה רק מכניס את חייה לבלגן עמוק יותר כי עובדת זוטרה אחרת (שתמיד הזכירה לטינה ברבי יוקרתית ומתנשאת במיוחד) עולה על מה שטינה עשתה וסוחטת אותה כדי שתעזור לה לשלם את החוב שלה, ומשם כדור השלג רק ממשיך להתגלגל והאי המבודד שהיו חייה של טינה מתחיל לסבול מפלישה המונית של שלל נשים נואשות שמעוניינות להחזיר את ההלוואות שלהם ושל הבחור החתיך ביותר בחברה שמלא בכוונות טובות שרק מסבכות את טינה עוד יותר…
אם זה נראה כמו רומן רומנטי ויש לזה שם של רומן רומנטי אבל אין שום איזכור לרומנטיות בתקציר שעל הכריכה האחורית – האם מדובר ברומן רומנטי? ובכן… מסובך להגדיר את הספר – בעיקר בגלל שהוא לא ממש סגור על עצמו – אבל אם אנחנו ממש חייבות אז נגדיר את 'נקמתן של העוזרות האישיות' כצ'יק ליט מהסוג שקרוב ל'השטן לובשת פראדה' של לורן ויסברגר ו'אין לי מושג איך היא עושה את זה' של אליסון פירסון.
הספר חמוד וסיפור האהבה ממלא תפקיד גדול יותר משאפשר היה לצפות לנוכח העדרו בתקציר, אבל הבעיה העיקרית שלו הוא שהסופרת וההוצאה לא החליטו כמה רציניים הם רוצים להיות בעיסוק שלהם בנושא הכאוב להחריד בארצות הברית של הלוואות הלימודים (שיש החוששים שיתחילו יום אחד משבר כלכלי משלהן) או בפמיניזם וזה מוביל לתוצאה מעורבת. עבודת עריכה נוספת בהחלט היתה מועילה לספר, ואולי עוזרת לו להגיע לרמה גבוהה יותר, אבל הוא בכל זאת ספר מהנה ומעניין על אהבה, חברות נשית וחובות כספיים, ויהווה קריאה קיצית מוצלחת.
נקמתן של העוזרות האישיות, קמיל פרי, מאנגלית: דנה אלעזר-לוי, כתר, 2017, 264 עמ'
The Assistants, Camille Perri, 2016
ויש טעימת קריאה.
הרומן הרומנטי שלי 