אחרי שבעלה המובטל, אותו פירנסה, עוזב לנהל חוות תנינים באפריקה עם המאהבת שלו, ז'וזפין מגלה שהשאיר אותה בחובות כבדים. בנוסף לקשייה הכלכליים ולקריסת נישואיה היא צריכה להתמודד עם אמה הקרה והקשה שמעולם לא הסתירה את העדפתה לבתה הבכורה; עם אחותה איריס היפה והאנוכית שחיה חיי בטלה ופאר תודות לבעלה; ועם בתה הבכורה המרדנית שמאשימה אותה בעזיבת אביה ובזה לחולמנות ולרכות המאפיינות את אמה.
ז'ו בונה מחדש את חייה, וכמובן, מוצאת אהבה חדשה.
אני חושבת שהשם, הכריכה והעובדה שהוא צרפתי גרמו לכך שאנשים לא הבינו מה הקטע של הספר. ובכן, הוא שייך לקבוצת בעלי-עזב-אותי-וזה-עשה-לי-רק-טוב-גיליתי-איזו-אישה-חזקה-אני-ומצאתי-אהבה-חדשה.
הספר מתחיל באיטיות, וכנראה לא היה מזיק לו להיות קצת קצר יותר, אבל מדובר בספר מהנה וחמוד, שהזכיר לי קצת את מריאן קיז, אבל יותר צרפתי וסנטימנטלי, ולמרות העובי קריא מאוד.
העיניים הצהובות של התנינים, קתרין פנקול, מצרפתית: עדינה קפלן, כתר, 546 עמ'
הרומן הרומנטי שלי 
פינגבק: ידיעה: מפגש עם קתרין פנקול מחברת "העיניים הצהובות של התנינים" ב-9.2 בירושלים | הרומן הרומנטי שלי